הכל הפיך (חלק ב)

פורסם במקור ב-25.2.17

אז איך הכל התחיל? (ומתכון לפיצה הטעימה ביותר שאכלתם)

אוגוסט 2016, החיים מתנהלים לאיטם. העבודה בסדר, המשפחה בסדר. לא קורה שום דבר מיוחד, אבל משהו בפנים מדגדג ואומר, "מה אכפת לך? תעשה בדיקות... מזמן לא עשית..." ואני עונה לעצמי - "למה? אם היה משהו לא תקין, היית יודע, היית מרגיש". אבל הרגשתי, והתעלמתי. בסופו של דבר שכנעתי את עצמי ללכת לעשות בדיקות, ובאותו היום טסתי לחו"ל. כשהגיעה שיחת הטלפון של המרפאה, זה היה אחרי שכבר ראיתי את התוצאות באפליקציה בסלולרי שלי. לא הבנתי בדיוק מה היה כתוב שם, אבל העובדה ששום דבר לא היה בטווח, העידה שלא הכל תקין. "שלום, מדברים מהמרפאה. הרופאה מבקשת להפגש איתך". "אין בעיה" אני עונה, "אגיע מתישהו בשבוע הבא". "היום" מסיימת המזכירה את המשפט. "אני בחו"ל", אני אומר, ומרגיש את הדם אוזל לי מהראש, "למה הדחיפות?״ אני שואל. שקט של כמה שניות מהצד השני ואז "אני לא יודעת" היא אומרת, "זו הבקשה של הרופאה"."אני בחו"ל" אני אומר, "אם כל-כך דחוף לה, אשמח לשוחח טלפונית". עדיף כבר להוריד את הפלסטר ולראות מה המצב. "היא מבקשת פגישה פנים אל פנים". בשלב זה אני כבר די מעורפל. "אגיע למרפאה דבר ראשון כשאנחת", אני אומר. ועכשיו לך תעביר שבוע בפעילות של העבודה בחו"ל כשכל מה שאתה רוצה זה לשמוע מה שיש לה להגיד. בדיקת התוצאות באינטרנט גם לא עוזרת. מצאתי שאני סובל מכל דבר בין דלקת סטנדרטית המשפיעה לרעה על התוצאות ועד לסרטן בשלבים מתקדמים ביותר, שאין כבר טיפול עבורו.

החלטתי לעזוב את הנושא ולא לחשוב עליו עד החזרה ארצה. לא עדכנתי בנושא גם אף אחד מבני משפחתי. למה שכולם ידאגו אם אין לי יכולת לעשות שום דבר בנידון?

הגעתי למרפאה שבוע לאחר שיחת הטלפון המפחידה. הרופאה, בלי לחשוב פעמיים, אמרה, יש לך סכרת. אסביר לך מה זה אומר וכיצד ניתן לנסות ולווסת את המחלה. אז התחילה לומר המון מילים, לשרטט סירטוטים על נייר. היא חזרה מספר פעמים על המושג - לנהל את המחלה. אני מציגי שמעתי את הדופק שלי באזניים. חזק. ולא יותר מדי מעבר לכך. כשהרופאה התחילה לרשום מרשמים והסבירה לי שצריך להתחיל לקחת אינסולין, ניסיתי להקשיב מעט. אבל בתוך הראש קולות קטנים התחילו לצעוק - "היי... לפני שתעשה משהו שתתחרט עליו, דבר עם אבא שלך. הוא חולה בסכרת מאז שהיה בגילך. יש לו לא מעט נסיון. תראה מה הוא אומר ל פ נ י שתיקח אינסולין או תרופות אחרות".

טוב שהקשבתי לעצמי.

דיברתי עם אבא שלי רק שבועיים לאחר מכן. הייתי צריך קצת זמן לנסות ולקבל את המצב אליו הגעתי. כשאבא שלי סיים לצעוק על איך לעזאזל הגעתי למצב הזה, הוא התקשר מיד למשרדה של ד"ר מריאלה גלאנט, האנדוקרינולוגית אצלה הוא מטופל וביקש להסב את הפגישה הקרובה שלו על שמי. יומיים לאחר מכן הגעתי למשרדה, יחד עם אבי. הרופאה הסתכלה על בדיקות הדם ואמרה באופן חד משמעי, שהמצב שלי על הפנים. הדם נעלם לי מהמוח באופן מיידי. "אבל" אמרה הרופאה, "אתה עדיין צעיר, ואפשר לטפל בזה". הרופאה הסבירה מה הכוונה בסכרת, מה קורה לאדם שמכניס לגופו יותר סוכר ממה שהגוף יודע כיצד להתמודד, כיצד בסכרת סוג 2 הלבלב פשוט מאבד את היכולת להתמודד עם הפחמימות הנכנסות לגוף וכיצד דיאטה דלת פחמימות ומרובת שומנים, לא רק שלא מעלה את הכולסטרול אלא מפחיתה אותו ומשפרת את היכולת של הגוף לשרוף שומנים ולהתמודד עם הפחמימות.

יצאתי מהפגישה לא כל-כך בטוח במה לעשות. בעקבות שיחה משפחתית החלטתי לנסות את הפתרון הדיאטטי במינימום התערבות תרופתית. מיותר לציין שמעולם לא לקחתי את האינסולין שהרופאה של קופת החולים רשמה לי. ואני מודה על כך יום יום. אין לדעת היכן הייתי היום אם הייתי מתחיל להרגיל את הגוף שלי לקחת אינסולין להתמודד עם הפחמימות, במקום התזונה המנטרלת אותם כמעט לחלוטין.

התחלתי בתזונה מרובת שומנים ודלת פחמימות בלי לחקור יותר מדי במה מדובר, כי מיד עם תחילת הדיאטה נשלחתי לנסיעת עבודה. אחד הלקחים הראשונים שלמדתי, הוא שלא פשוט למצא מקום מחוץ לבית הפרטי שבו ניתן לאכול תזונה דלת פחמימה. בכל מסעדה, בין אם מסעדה יוקרתית או דוכן מזון על אם הדרך, הפחמימות יהיו מרכיב מרכזי במנה. צריך להיות בעל מכוונות גבוהה לשינוי הרגלים על מנת להצליח להגיע לתזונה דלת פחמימה.

מיד עם חזרתי הביתה, התחלתי לחקור את העולם דל הפחמימה וגיליתי שיש לא מעט אנשים בארץ ובעולם שכבר גילו שללא פחמימה, ניתן לחיות חיים בריאים יותר, רזים הרבה יותר, שבעים יותר וטעימים יותר. הרי מה יותר טעים משומנים טובים? סטייק מעולה, מגבינות מותכות מצויינות ועוד מיני מאכלים שעד כה היינו צריכים להתנצל על זה שאכלנו אותם?

אז מה מותר ומה אסור לאכול בתזונה מרובת שומנים ודלת שומן?

האתר בלוג דל פחמימה מתאר את התורה של ד"ר ברנשטיין, אותה אני מיישם, ועל פיה אני פועל:

אבל טבלאות לחוד, ואוכל לחוד. אמרתי שלכל דבר יש תחליף. באמת לכל דבר? פיצה למשל, אפשר לאכול? אז תשמעו קטע... הנה המתכון הטעים ביותר של פיצה שטעמתי מזה הרבה זמן. והכי קטע, כמעט ללא פחמימה. לפני השינוי, הייתי מסיים מגש של פיצה משפחתית (טוב, על מי אני עובד... XL), לבד. קבלו אתגר - סיימו את המגש שבמתכון הבא, לבד. ואם הצלחתם, מזל טוב. יש לכם קיבה מברזל. אבל הבטחה שלי, לא תצליחו. כי אם יש משהו נפלא שקורה לגוף כשהוא נכנס לתזונה מרובת שומנים ודלת פחמימה, זה שהגוף לומד להגיד "די!". אז את המתכון מגיע מאתר נפלא של מתכונים דלי פחמימה בשם Ditch The Carbs  והוא נקרא FatHead Pizza:

רכיבים (בסיס פיצה): כוס ושלושה רבעים של גבינת מוצרלה מגורדתשלושת רבעי כוס קמח שקדיםשתי כפות גדולות של שמנת 30% ומעלהביצה גדולה אחתקורט מלחחצי קופסת שימורים של רסק עגבניות (הקפידו על כמות פחמימות שלא עוברת את ה -4 גרם פחמימה ל- 100 גרם מוצר.אני משתמש באלו:

אופן הכנה: ערבבו את הגבינה המגורדת, קמח השקדים וגבינת השמנת בקערה שניתן להכניס למיקרוגל.הכניסו למיקרו לדקה. הוציאו וערבבו.הכניסו למיקרו לחצי דקה נוספת.הוסיפו את הביצה והמלח וערבבו עד לקבלת מרקם בצק.שימו הבצק על נייר אפייה וכסו בנייר אפייה נוסף.רדדו עם הידיים או מערוך לגודל של פיצה משפחתית עגולה.הורידו את הכיסוי העליון ודקרו את הבצק עם מזלג בכל השטח כדי לוודא שהיא תאפה בצורה אחידה.העלו את הבצק עם נייר האפייה על תבנית פיצה והכניסו לתנור שחומם מראש על 220 מעלות לכ- 12-14 דקות. או עד שהפיצה הופכת חומה.הוציאו מהתנור, ושימו את התוספות האהובות עליכם (ודלות הפחמימה). הכניסו את הפיצה שוב לתנור ל- 5-7 דקות נוספות.